החלטה בתיק ת"א 34170-09-12

בפני בקשת הנתבע 1 ( להלן: "המבקש" ) להורות לתובעות 2-3 ( להלן: "המשיבות" ) להפקיד בקופת בית המשפט ערבון או ערבות בנקאית, צמודה למדד, בסכום של 80,000 ש"ח או בסכום דומה שיקבע בית המשפט להבטחת תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד שיפסקו לחובת המשיבות כהגדרתם.

המבקש מנמק את בקשתו בהעדר מספרי זיהוי וכתובות של המשיבות 2-3 ובכך שבמרשם החברות הקפריסאי מעלה כי נרשמה הערה בנוגע למשיבה 3 בה נרשם "Application to be struck off the company register" .

בנסיבות אילו, טוען המבקש, קיים חשש מוחשי מאוד שהמבקש לא יוכל לממש צו לתשלום הוצאות ככל שיינתן לזכותו, כנגד המשיבה 3 שכן, על פי מרשם החברות הקפריסאי, נראה כי מדובר בחברה חדלת פירעון.

לטענת המבקש סכום התביעה עומד על סך 1,637,049 ש"ח כאשר שתיים מהתובעות הנן חברות הרשומות בקפריסין. לא צורף כל מסמך שמלמד כי בידי המשיבות נכסים בשווי משמעותי שיבטיחו כי ניתן יהיה להיפרע מהם , אם יפסקו כנגדן הוצאות.

המשיבות בתגובתן עותרות לדחיית הבקשה בטענה, שבעל השליטה בנתבעת 1 הנו אדריכל מוכר ומוביל בתחום עיסוקו והוא בעל השליטה במשיבות 2-3. לטענתן, לא קיים כל חשש שלא ניתן יהיה לפרוע מהמשיבות את הוצאות המשפט באם תדחה תביעתן, לאור העובדה שנתבעת 1 הנה חברה רשומה בישראל ומקום מגורי בעל השליטה בתובעות הוא בישראל.

לחילופין מסכים האדריכל אלישע רובין, בעל השליטה בתובעות, לתת ערובה אישית בסכום שננקב ע"י המבקש.

המבקש בתשובתו טוען, כי לא הונחה כל תשתית ראייתית להוכחת טענות המשיבים, לפיהן בעל השליטה בתובעת 1 הוא בעל השליטה במשיבות. לא הוכח כי בעל השליטה הוא אדריכל מוביל שמתגורר בישראל ואילו נתבעת 1 הנה בעלת מוניטין רב שנים.

לטענת המבקש חסר בכתב התביעה ובתגובת המשיבות את כתובת המשיבות או הנתבעת 1 וכל הנטען הוא שאלישע רובין מתגורר בישראל וכן לא נמסרו פרטי נכסים מהם ניתן יהיה להיפרע במקרה של דחיית התביעה.

לסיום מפנה המבקש לאמור בסעיף 13 לבקשתו ומבקש להורות על הפקדת ערובה כספית בשיעור המבוקש בבקשה.

דיון:

לטענת המבקש, כתב התביעה איננו מציין מספרי זיהוי וכתובות של המשיבות 2-3, שהן חברות זרות. מאידך צורף לבקשה תדפיס רשם החברות בקפריסין לפיו מופיעה הערה שטעמה לא ברור  בדו"ח בעניינה ולפיכך קיים חשש כי המבקש לא יוכל לגבות את הוצאותיו מהמשיבות באם תדחה תביעתן.

המשיבות מנגד טוענות כי לא תהיה כל בעיה לגבות  את הוצאות המבקש אם תדחה תביעתן שכן חברת אלישע רובין אדריכלים בע"מ  שבבעלות האדריכל אלישע רובין אשר מתגורר בישראל והנתבעת 1 הנה חברה ישראלית שרשומה בארץ.

בהתאם להוראת סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999, מוסמך בית המשפט להורות לתובעת שהיא חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות ההליך לנתבע , אם וכאשר תדחה התביעה.

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

בברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ  פורטו ע"י כבוד השופט מלצר התנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה והתנאים שבהתקיימם לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה:

"...סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע...         מן התנאים הנ"ל עולה כי מה שנוסח כחזקה הניתנת לסתירה בפרשת אויקל, בהתבסס על סעיף 232 לפקודה, הוגמש מעט כיום (זאת אנו למדים מלשון ה"רשאי" שברישא לסעיף 353א לחוק ומהשפעתן של הזכויות החוקתיות המעוגנות בחוקי היסוד על המאטריה). כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה: (א)    אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.(ב)   אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה..."

במקרה דנן המבקש לא ביסס בקשתו כנדרש. בקשתו מתבססת על העדר כתובת הנתבעות כאשר עיון בכתב התביעה מלמד, כי כתובת חברת אלישע רובין אדריכלים בע"מ , שהיא חברה ישראלית שבעליה הוא בעל השליטה במשיבות 2-3, מופיעה על כתב התביעה ( רחוב קהילת סלוניקי  13 תל אביב מיקוד 69313 ). כן נסמך המבקש, על הערה במסמך הנחזה להיות  מסמך רשמי ושלטענתו, הינו מסמך מרשם החברות הקפריסאי שלא צויין מועד הפקתו, לא צויין הגורם המפיק ומקורו של המסמך.

אי לכך שוכנעתי, כי לא מתקיימים תנאים שמצדיקים את חיוב המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש. זאת לאור העובדה, שתובעת 1 הנה חברה ישראלית שבעליה הוא בעל השליטה במשיבות כנטען ע"י המשיבות, ובשים לב להצהרת המבקש במסגרת בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידו, לפיה העובדות המפורטות בתצהירו ידועות לו מידיעה אישית ( ראה סעיף 3 לתצהיר ). בין השאר הצהיר המבקש, כי " מר רובין הוא בעל השליטה בתובעות..." (ראה סעיף 7 לתצהיר ). זאת בהסתמך על קביעת בית המשפט העליון בע"א 8493/06 - עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ . תק-על 2010(4), 502, בה נדונה האבחנה בין תצהיר בהליך העיקרי לתצהיר בהליך ביניים, ונקבע, כי בית המשפט רשאי לעשות שימוש בתצהיר שניתן ע"י בעל דין בהליך ביניים כראיה בעלת משקל בהליך ביניים אחר:

"...מהו הטעם לאבחנה שערך מתקין התקנות בין מעמדו של התצהיר בהליך דיוני רגיל (תקנה 522(א)) לבין מעמדו של התצהיר בהליך ביניים כשהמצהיר אינו בעל דין(תקנה 522(ג)), ובבקשות בכתב (תקנה 241(ד)) וכן בבקשות לרשות להתגונן (תקנה205(ג))? במילים אחרות, מה הטעם המסתבר שבשלו בהליך דיוני רגיל נדרשת זמינותו של המצהיר להיחקר, ובהעדרה -התצהיר נפסל כראיה, ולעומתו -בהליכי ביניים, בבקשות בכתב, ובבקשה לרשות להגן זמינות זו של המצהיר אינה מתחייבת כתנאי בל-יעבור לקבילות התצהיר, ולמתן משקל יחסי לתוכנו? נראה, כי המכנה המשותף המאחד את כל ההליכים הללו משתקף בהתייחסות מרוככת לתצהיר כראיה גם בלא חקירת עורכו וזאת מאחר שמדובר בהליכי ביניים, שאינם נימנים על ההליך העיקרי, וככאלה אינם חורצים באופן סופי את גורלו של המשפט, ואת גורלה של התשתית הראייתית שעל פיה נקבעת באופן סופי מערכת הזכויות והחובות של בעלי הדין. בהליכי ביניים שאינם חורצים את גורל המשפט, עשוי, אפוא, התצהיר לשמש נדבך ראייתי גם בלא זמינות עורכו לחקירה וזאת- בהתקיים נסיבות המצדיקות ויתור על חקירה כאמור. במיוחד עשויה להימצא הצדקה לכך במקום שבו זכותו שלנתבע להתגונן כנגד תביעה המוגשת נגדו עלולה להיפגע במצב שזמינותו להיחקר על תצהירו אינה אפשרית, ונבצרותו מלהיחקר היא תולדה של גורמים אובייקטיביים שאינם תלויים ברצונו, ובמידת שיתוף הפעולה מצדו עם צורכי ההליך הדיוני...פועל יוצא מהדברים האמורים הוא, כי בהליכי ביניים, ובבקשה לרשות להג ן בכלל זה, מעמדו של התצהיר הנילווה לבקשה אינו זהה למעמדו של תצהיר המוגש כראיה, בבחינת תחליף לעדות בחקירה ראשית במשפט. תצהיר הנילווה להליך ביניים מסוג זה או אחר, נועד בעיקרו לתמוך את עילות הבקשה וטעמיה בהצהרת המצהיר, ולתת משקל של אמינות לעיקריה, ולהצביע בכך שטענותיו בבקשה אינן טענות סרק. אין מטרת תצהיר כזה לשמש ראיה עצמאית במשפט, בבחינת תחליף לעדות ראשית המובאת כאחת מראיות המשפט, אלא להוות חיזוק לטענות הנטענות בבקשת ביניים. הדבר שונה בתצהיר המהווה תחליף לעדות ראשית במשפט, אשר נועד להוכיח עובדות מטריאליות לתביעה או להגנה, ואשר בלא העמדת המצהיר למבחן החקירה הנגדית, יתקשה בית המשפט בקביעת ממצאי עובדה. תכליתו של תצהיר המלווה בקשה בהליך ביניים מקרינה, אפוא, על דרך הפעלת סמכותו של בית המשפט להיזקק לבקשה ולהכריע בה לכאן או לכאן, גם בלא זמינות המצהיר לחקירה, או כאשר הוא סבור כי אין צורך בחקירת המצהיר, בהתקיים נסיבות מתאימות לכך..."